יצירות ספרותיות היסטוריות בערבית יהודית ובעברית, שנכתבו במרוקו בשלהי מלחמת העולם השנייה והשואה – דר’ דוד גדג’
השימוש בחומר ספרותי, במיוחד חומר ספרותי שנכתב בזמן סמוך לאירועים, כדי להאיר תקופה או את יחס היהודים אל התקופה הוא מרתק. השירה הייתה אמצעי ביטוי חברתי ופוליטי מוכר בקרב יהודי מרוקו. במבט השוואתי בוחן דוד גדג’ סוגות ספרותיות המתארות את אופן ההתמודדות של יהודי מרוקו עם אירועי מלחמת העולם השנייה לאחר המלחמה. הוא כותב על תופעה יוצאת דופן של כתיבת שירה המתארת את אירועי מלחמת העולם ומצרף לשירים קינה שכתב יהודי אירופי שהיה פליט במרוקו ואוטופיה שחיבר יהודי מקומי.
במאמר זה אני מבקש לערוך דיון תרבותי-היסטורי באמצעות ניתוח יצירות ספרותיות-היסטוריות שנכתבו במרוקו בשלהי מלחמת העולם השנייה. יצירות אלו מתארות את המלחמה באירופה, באסיה ובצפון אפריקה, וכמה מהן עוסקות גם בשואת יהודי אירופה. בחלק הראשון של המאמר אציג את מגוון היצירות שנכתבו במרוקו ואת הרקע ההיסטורי והתרבותי לכתיבן תוך הבחנה בין שלוש קבוצות: שיר הלל, קינה ואוטופיה. בחלק השני אשווה בין שלוש הקבוצות. הניתוח ההשוואתי מאפשר לבחון את תפיסותיהם השונות של הכותבים את המלחמה על פי חווייתם האישית או המשפחתית. מימוש התפיסות הלכה למעשה בא לידי ביטוי בתבניות הספרותיות של היצירות ובנרטיבים, בתכנים וברעיונות שבחרו הכותבים. בגלל אופיין השונה של היצירות הן זכו ליחס שונה מהצנזורה הצרפתית שפעלה במרוקו בתקופת המלחמה, ובעת שיצאו תחת מכבש הדפוס, התייחס אליהן קהל הקוראים היהודי במרוקו באופן שונה, ועל כך אדון בחלק האחרון במאמר.
מגילת היטלר
בתום מלחמת העולם השנייה, ובעיקר לאחר כניסת בעלות הברית לצפון אפריקה, התפתחה בקרב יהודי מרוקו סוגה ספרותית המתארת את אירועי מלחמת העולם השנייה ואת שואת יהודי אירופה ומגיבה להם. משוררים וסופרים כתבו יצירות, בערבית-יהודית ובעברית, המתארות את מוראות ימי המלחמה באירופה ובצפון אפריקה ואת רגעי האושר לאחר ששחררו בעלות הברית את היהודים. חיים זאב הירשברג, חוקר יהדות צפון אפריקה, סיפר כי פגש בפאס ברב יוסף בן נאיים ושהוא הציג לפניו “מגילה על מאורעות העולם בימי היטלר, כפי שהגיע הֵדם אליו, אל המלאח ]שמו הרובע היהודי בערי מרוקו[ של פאס”.( 1)
יצירות על מלחמת העולם השנייה אינן ייחודיות למרוקו — אברהם הטל חשף חמישה פיוטים בערבית-יהודית שנכתבו בתוניסיה. שלושה פיוטים מתארים את סבלם של יהודי אירופה תחת השלטון הנאצי, ושניים מגוללים את מאורעות הקהילה היהודית בתוניסיה תחת השלטון הנאצי ואת שחרורה על ידי בעלות הברית.(2).
מיכל שרף פרסמה בספרה מגילת היטלר בצפון אפריקה יצירות שנכתבו על מלחמת העולם השנייה בתוניסיה ובמרוקו.( 3)
ביצירות שנכתבו על מלחמת העולם השנייה והשואה בולטים תיאורים היסטוריים של מאורעות הנוגעים לכלל הקהילה, ולכן ראוי לשייכן לסוגה כללית של יצירות חברתיות או יצירות על אירועים היסטוריים. יצירות אלו חוברו בתגובה על מציאות חברתית או כלכלית או לרגל מאורעות או אירועים קהילתיים. הכותבים מתארים ביצירות את האירועים שהתרחשו זה עתה ומוסרים את התרשמותם ואת דעתם על האירועים לקהל הקוראים והשומעים. אף שהיצירות מגוללות אירועים היסטוריים רחבים, ניתן לראות בהן מסמך אישי ולהגדירן אגודוקומנטים. בטקסטים אלו המחבר כותב על מעשיו, מחשבותיו ורגשותיו, על פי הגדרתו של ההיסטוריון ההולנדי רודולף דקר. האגודוקומנטים מטבעם מעמידים במרכז היצירה את “האני” אך בה בעת “האני” מוצב במערכת גדולה יותר השופכת אור על תקופה, אירועים, מקומות ודמויות נוספות.
אעיין ביצירות הספרותיות שנכתבו במרוקו לא כדי לחלץ מהן מידע על המהלכים ההיסטוריים שתוארו זה מכבר במחקרים רבים. באמצעות היצירות ברצוני ללמוד כיצד הבינו הכותבים את המציאות ופירשו אותה וכיצד בחרו לספר לקהילתם על מלחמת העולם השנייה. מבט היסטורי-תרבותי יאפשר ללמוד על עולם המושגים, הדימויים, האמונות והמסורות של הקהילות שבתוכן חיו ויצרו הכותבים. כאמור ניתן לחלק את היצירות שנכתבו במרוקו על מלחמת העולם השנייה והשואה לשלוש קבוצות: שירי הלל, קינה ואוטופיה. מרבית היצירות שכתבו יהודי מרוקו הן שירי הלל שבהן הכותבים מודים לאלוהים על הצלתם מהשלטון הנאצי וממשתפי הפעולה.
שירי ההלל נכתבו בערבית-יהודית ובעברית. אלה היצירות שפורסמו במרוקו בדפוס: קצידא די היטיליר,(4) מעאודא פלחן די מי כמוך עלא היתליר (סיפור בלחן מי כמוך על היטלר), קסידא דלגיררא (קצידה על המלחמה), (5) הגדה די היטלר, (6) קול ברומא נשמע ביללה קול נהיא מברלין עיר מקוללה, (7) מגילת היטלר, (8) היטלר הרשע ופעולותיו, (9) מגילת המלחמה וישראל. (10).
למרבית שירי ההלל מבנה דומה, והם נפתחים בתיאור עליית היטלר לשלטון, השתלטותו ההדרגתית על אירופה ומהלכי המלחמה בחזיתות. כך לדוגמה מתאר יצחק הלוי בן צפת: “ויהי בימים ההם הראשונים כאשר היטלר מצליח כאחד העבריינים. ויקבץ עוד חיילים רבים ומזויינים ויעבור בגבולות שלשת עמים אחרים קטנים. ויצר על בלגיה, הולנד ודנמרק העמים הקטנים ויתקף עליהם בחיילים בטנקים רבים ובאווירונים. ויקרא עליו ארור מסיג גבולות רעים נאמנים. והם קראו לתשועה לבעלי בריתם הצרפתים והבריטים”. (11).
בהמשך מתוארות הגזרות וההשמדה של יהודי אירופה. כך מתוארות הגזרות בסיפור בלחן ‘מי כמוך’ על היטלר: “הם ]הגרמנים[ נישלו את היהודים מכוחם/ על ידי פיטורי רופאים/ עורכי דין ושאר בעלי מקצוע/ גם את הילדים סילקו מבית הספר/ והללו הפכו למשוטטים בסמטאות/ ]…[ והוסיפו ותלו עליהם טלאי/ כדי שיהיו ניתנים לזיהוי”. (12).
כך מתאר חיים סויסא את רצח יהודי אירופה: ושנת תש”ב רוח נשב/ גזר אמר מחץ רהב// ואין שקט ואין מנוחה/ לעם עברי כרו שוחה// מי יחוס ומי יחמול/ ומי שם לב ובא אתמול// גוי עז פנים הדריך אונים/ לתוך פולון וגאונים// עיר ספרים וחכמים/ אבד שבר הדרת עמים// החרים אותה השליל כספה/ הצית אש במרומי גפה// נאזים רעים בעריהם/ ענו הרות ושכניהם// נשים וטף זקן יכף/ כרתו ענף ויחר אף// רמסו כל גור ואיתנים/ ברב המיתו בנים. (13)
קצידא דל-גיררא (אוסף יד בן צבי)
החשש מגזרות והשמדה מתואר גם בקרב הקהילה היהודית במרוקו, אך היא ניצלת בזכות נחיתתם של כוחות הברית במרוקו. הקהילה מודה לאלוהים על הנס שנעשה לה. כך לדוגמה כותב פרוספר אשר חסין: “ויבואו האמריקאים בשמונה לנובמבר ויכנסו לערים ביום רביעי אחת עשר לנובמבר וליהודים היתה אורה והשמחה וששון ויקר ובהגיע היום אשר קוו האכזרים לשלוט ביהודים היום אשר נהפך לנו מיגון לשמחה כי האמריקאים שלטו עליהם”.(14).
לאחר ההצלה מתוארים הכרעתם של הנאצים ומשתפי הפעולת איתם וניצחון בעלות הברית במלחמה. במרוקו נכתבה קינה אחת המתרכזת בשואה של יהודי אירופה וכותרתה: “מגילת איכה על חורבן יהודי אירופה”. הקינה נכתבה בידי פליט יהודי מאירופה שמצא מקלט במלחמת העולם השנייה בקזבלנקה. רבי פנחס יוסף תאומים נולד בשנת 1893 בעיירה קריסטינופול ( (Krystynopol במחוז ( Lwów) שבגליציה המזרחית )כיום צ’רבונוהרד, Chervonohrad , אוקראינה(.
בשנת 1929 עקר לווינה ועם סיפוח אוסטריה לגרמניה במרץ 1938 (האנשלוס) החל לסבול מהגזרות שהוטלו על היהודים. בקשתו להגר עם משפחתו לארצות הברית נדחתה, והוא היגר עם רעייתו ובנו בינואר 1939 לאנטוורפן שבבלגיה. עם כיבוש בלגיה במאי 1940 נמלטה משפחת תאומים לעיר ננסי בצרפת, ושם הצטרפה לגל הפליטים שזרם דרומה למרסיי. בנמל מרסיי עלתה המשפחה על אוניית פליטים והפליגה לקזבלנקה. המשפחה מצאה מקלט זמני בביתו של איש העסקים והמשכיל הציוני חיים נחמני, והאב פנחס יוסף תאומים השתתף בפעילות העברית שיזם נחמני בקזבלנקה. בשנת 1945 כתב תאומים את היצירה, ככל הנראה, לתחרות הספרות של אגודת “מגן דוד”, אך היא לא זכתה לפרסום בדפוס משום שהצנזורה הצרפתית במרוקו פסלה חלק ממנה. תאומים לא כתב שיר הלל על הצלתה של הקהילה במרוקו והוא בתוכה אלא קינה המבכה את חורבנה של יהדות אירופה. ביצירתו מבוא קצר של שש שורות המציג בתמצית את האסון שפקד את יהודי אירופה; תפילה שבה הוא מבקש סיוע מאלוהים; ושלוש קינות המתארות את הגטאות, את מחנות ההשמדה ולבסוף את הצורך בשיקום העם היהודי בארץ ישראל.
מגילת איכה על חורבן יהודי אירופה
להלן הפתיחה של תאומים לקינה:
איכה נעשתה בימנו הרעה הגדולה של כל ימי האדם על האדמה. ואיכה גבר הכעס בעם גדול, להכרית את גזע עם היהודים בכל אירופה מנער ועד זקן טף ונשים, ע”י מיתות משונות ועִנּוּיִם קשים.( 15 ).
מלבד הקינה נכתבה יצירה ייחודית נוספת, אוטופיה לשלום עולמי, בידי מכלוף אביטאן. מכלוף אביטאן נולד בשנת 1908 בקזבלנקה. הוא התחנך במסגרות לימוד יהודיות מסורתיות, חדר (צְלא) וישיבה.
אביטאן היה אוטודידקט. הוא למד בכוחות עצמו את השפה הצרפתית והרבה לקרוא מן העיתונות והספרות הכללית. לפרנסתו החזיק חנות סדקית. אביטאן השתתף בפעילות העברית- לאומית שהתפתחה בקזבלנקה בשנות ה 30- של ה־ 20 , קיים בביתו מועדון עברי והיה בקשר עם משכילים בקזבלנקה. בשנת 1945 פרסם אביטאן בקזבלנקה אוטופיה ששמה אשר האדם. שנתיים לאחר מכן פרסם אוטופיה נוספת שכותרתה בנין העולם ובריאת אדם חדש. שתי היצירות נכתבו בעקבות המלחמה ומתוך תקווה לבנות עתיד טוב יותר לחברה האנושית.
אשר האדם, מכלוף אביטאן
יסוד הגותו של אביטאן על “אושר האדם” נטוע במשנתו הפילוסופית של רמב”ם וברעיון “הממשלה העולמית” שהחל להתגבש באירופה בסוף המאה ה־ 19 . בשתי היצירות אביטאן טוען כי “אושר האדם” יסודו בהשכלה ובידיעת האל. לתפיסתו, כדי לאפשר אדם ללמוד ולהשכיל, יש להבטיח שלטון יציב שיספק את צרכיו החומריים ואת ביטחונו האישי.
שלטון יציב יתאפשר לדידו של אביטאן רק על ידי הקמת “ממשלה עולמית” וסדר עולמי חדש שהוא מתאר לפרטים בשתי היצירות שפרסם.( 16 )
להלן קטע מתוך האוטופיה:
וככה תהיה עשית הממשלה העולמית. נבחר מקום בכדור שיהיה אקלימו טוב ונבנה בו מדינה יפה שתקרא בירת הכדור. ובה ידורו בקביעות כל ראש אמה וכל מבחירי חכמי החכמות והמלאכות שבכדור. וכל ראש יביא עמו לבירה סך חיל וכלי נשק. וקצב אחד שווה לכל האמות ושם ומלבוש אחד לכולם. חילי ונשקי הבירה העולמית. והראשים אלה שבבירה לא ישגיחו עוד כל אחד על ארצו ואמתו. אלא ישיגו בשכלם כאילו הבורא שלחם משמימה ארצה. להשגיח על כל האנושות באיך ובמה יוטב חמרם ורוחם ]…[ שיהיה ספר לפני הראשים יקרא ספר האנושות שבו ירשמו סך עיר ומדינה שבכדור מספר אישייה ]…[ שלא יהיה עוד תחום וגבול לכל הארצות שבכדור. ולא ממשלה אחת לכל ארץ ונוף. ]…[ שלא יעשה ולא יהיה כלי נשק וחיל בכל עיר שבכדור חוץ מן הבירה אם נחוץ לה. ]…[ שיהיה מטבע אחד עובר בכל הכדור שמאחד שכלו תחת ממשלה. ]…[ דגל אחד מתנופף בבירה. יקרא דגל האנושות. שכמו שכל דגל ממשלתי עתה מקשר כל אישייה תחתיו. כן דגל האנושות יקשר כל המין תחתיו. (17)
ניתוח התבניות והנרטיבים של היצירות
שירי ההלל, הקינה והאוטופיה התבססו על אותם רעיונות ומסרים של הספרים בארון הספרים היהודי, ונכתבו בהשראתם ובמבנה שלהם. הכותבים השתמשו בתבנית הספרים, ברעיונות ובציטוטים ולעיתים קרובות הושפעו מסגנון שפת המקור. שירי ההלל שחיברו יהודי מרוקו נכתבו בתבנית של מגילת אסתר, של ההגדה של פסח ושל הפיוט אדון חסדך בל יחדל, פיוט מסוגת מי כמוך לרבי יהודה הלוי. בחירות אלו משקפות את גישתם האופטימית של הכותבים ואת נטייתם להדגיש את ההצלה. הכותבים שבחרו במגילת אסתר המשיכו מסורת רבת שנים של חיבור מגילות ספרותיות- היסטוריות על בסיס תבנית “אם המגילות”, מגילות המתארות הצלה של קהילות יהודיות. חסין והלוי ציינו במגילותיהם כי יש לקוראן בציבור בפורים שני וכך המשיכו מסורת יהודית של קביעת פורים שני לציון הצלה של קהילה יהודית, מסורת שהחלה בימי הביניים המאוחרים ונמשכה עד אמצע המאה ה -20 .
כך כתב חסין בפתח מגילתו: “חושב אני כי חובה עלינו לקרוא מגילה זו בכל שנה ושנה באחד עשר לנובמבר ולחוג פורים קטן שאחרי שתגמר המלחמה נקבע אותו לפורים גדול. המגילה הזאת לא למגילת היתולים וצחוק תחשב כי אם למגילה רצינית. מגילה ממש. כי על פי סגנונה יכולים אתם להכיר שהיא מושפעת ממגילת אסתר שלנו ולכן צריך לקרותה בניגון כניגון מגילת אסתר”. (18).
שלא כמו המשוררים המרוקאים, תאומים בחר לכתוב את יצירתו בתבנית מגילת איכה כמו מרבית היצירות על תקופת מלחמת העולם השנייה שכתבו סופרים ומשוררים אירופים. כותבים אלו המשיכו מסורת יהודית של כתיבה על אירועים טרגיים בזמנם בתבנית של טקסט ליטורגי מן המקורות, ובתוך כך קישרו את השואה לרצף של פורענויות בהיסטוריה היהודית שהחל בחורבן בית המקדש. תאומים, אף ששהה במרוקו בתקופת המלחמה, כתב את קינתו בהשראת חורבן יהדות אירופה, בהשראת העיירה שבה נולד ולנוכח רציחת כמה מבני משפחתו. על כן בחר לכתוב קינה ולא השתתף בשמחת ההצלה של הקהילה היהודית שבתוכה ישב וגם לא כתב שיר הלל.
אביטאן כתב את האוטופיה בהשראת מורה נבוכים של רמב”ם. הבסיס הפילוסופי לתפיסת “אושר האדם” והרעיונות במחשבה המדינית האוניברסלית ביצירתו של אביטאן נטועים ברעיונות ממורה נבוכים. התבססותו של אביטאן על הגותו של רמב”ם אינה יוצאת דופן. במרוקו, כמו בעולם היהודי בכלל, הסתמכו חכמים לאורך הדורות על יצירתו ההלכתית של רמב”ם והתכתבו עם משנתו הפילוסופית. ניתן לראות באביטאן אחד מממשיכי דרכם של חכמי מרוקו, אך שלא כמו הרבנים שעסקו בהגותו הפילוסופית של רמב”ם בהקשר הפנים יהודי, אימץ אביטאן את הגותו לכתיבת יצירה אוניברסלית והעניק לה פרשנות משלו.
תבנית הכתיבה של הכותבים השפיעה על התכנים שבחרו להציג ביצירותיהם. במרכז הקינה של תאומים עומד, כמו ביצירות אחרות שכתבו יהודים אירופים, חורבן יהדות אירופה. היא מתארת בפירוט את הגזרות שהוטלו על היהודים, את הכליאה בגטאות ובמחנות הריכוז ולבסוף את ההשמדה ההמונית. לא תוארו ביצירה אירועים או נרטיבים אחרים הקיימים ביצירות שכתבו יהודי מרוקו; לא הוזכרו ביצירה יהודי צפון אפריקה והמערכה בצפון אפריקה, אף שתאומים חי שם בתקופת המלחמה, ולא הובא הסיפור הכולל של מלחמת העולם השנייה בחזיתות השונות. לעומת זאת ביצירות של יהודי מרוקו ניתן מקום לשואת יהודי אירופה — מקום שהיקפו שונה בכל יצירה, על פי מועד כתיבתה וידיעותיו של הכותב — לאירועים בצפון אפריקה ואף למהלכי המלחמה ולקרבות מפורסמים כמו קרב אלעלמיין, החזית באזור סטלינגרד ואף המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט.
בשירי ההלל שכתבו יהודי מרוקו ניתן מקום מרכזי למצילים, כוחות הברית, ופעולותיהם. במגילתו של יצחק הלוי בן צפת נכתב בשער המגילה:
“נצחון בעלי ברית והרוסים האדירים
על הגרמנים והפסיסתים ]פשיסטים[./ נפילת
גרמניה והיטלר האכזר המן השני יש”ו ]יימח
שמו וזכרו[“. (19).
כנגד זה ביצירות שכתבו יהודי אירופה, ניתן להצלה מקום שולי או שהיא לא הוזכרה כלל, כמו במגילתו של תאומים. תאומים יצא כנגד אומות העולם והציגן כמשתפות פעולה עם הגרמנים, כשותקות או כעומדות מנגד, ובכל מקרה הוא ראה בתגובתן משום שיתוף פעולה עם הגרמנים. מאחר שביצירה של תאומים וביצירות דומות לא תוארה הלחימה של בעלות הברית בגרמנים, אין בהן זכר לתבוסתם של הגרמנים בסיום המלחמה ולמכות שספגו מכוחות הברית. לעומת זאת ביצירות ממרוקו ניתן מקום מרכזי לנפילתם של הגרמנים, והיא תוארה כמו נפילתם של המן ובניו (היטלר ומשתפי הפעולה) במגילת אסתר או טביעת פרעה וחילו בהגדה של פסח.
שלא כמו הנרטיב והתכנים בשירי ההלל או בקינה שמתרכזים בתיאור העבר הקרוב וההווה, באוטופיה מעניק להם אביטאן מקום קטן, ועיקר החיבור עניינו סרטוט תוכנית לעתיד. לתפיסתו המלחמה הנוכחית כמו כל המלחמות בהיסטוריה האנושית פרצו בעקבות שלושה גורמים: אנוכיות האדם, הדת והלאומיות. אביטאן מעצב בחיבוריו חברה אידיאלית תוך מתן דגש במבנה הפוליטי, החברתי, התרבותי והדתי. העתיד שאביטאן מתאר הוא עתיד אוניברסלי לכלל תושבי כדור הארץ בני הדתות המונותאיסטיות ללא הבדל בין יהודים, נוצרים או מוסלמים. על פי תפיסתו, כל האנושות תחיה בשלום בהנהגת הממשלה העולמית בכל רחבי העולם במרחב ללא גבולות לשוניים, כלכליים או מדיניים, והוא אינו מתייחס באופן ייחודי לעם היהודי. לעומת תפיסתו האוניברסלית של אביטאן, מתאר תאומים בקינה פעולה מאורגנת לתקומת העם היהודי בארץ ישראל ומדגיש שלושה יסודות שהם אמצעים להשגת מטרה זו: השפה העברית, התורה והדת והעלייה לארץ ישראל. מכיוון שהיה משכיל ציוני-דתי שדגל בציונות המעשית, הוא ראה בחיים יהודיים במדינה יהודית הפתרון היחיד לשיקומו של העם. לעומתו הכותבים במרוקו כלל לא הזכירו את הגאולה או את הפתרון המדיני
בארץ ישראל, משום שחוו את ההצלה והגאולה בצפון אפריקה. מצד אחד חשו יהודי מרוקו ביטחון עם כניסתם של כוחות הברית לארצם, ומצד אחר הציונות המעשית לא עמדה במרכז הווייתם כפישעמדה במרכז חייהם של רבים מיהודי אירופה לפני המלחמה, ועל כן הפתרון לשיקום יהודי מרוקו, כפי שמשתקף ביצירות, יתרחש במרוקו, ככל הנראה הקולוניאלית. עם זאת חלק מהיצירות של יהודי מרוקו, וכמו יצירות דומות שנכתבו לאורך ההיסטוריה היהודית, מסתיימות בשאיפה המשיחית לסיום הגלות ולחזרה לארץ ישראל. אולם שאיפות משיחיות אלו שונות בתכלית מהשאיפה המדיניות שהציע תאומים בקינתו.
הצנזורה והתקבלות היצירות במרוקו
כל היצירות שנכתבו במרוקו נדרשו לעבור פיקוח של הצנזור הצרפתי במרוקו. כל היצירות שנכתבו על מלחמת העולם השנייה ושפורסמו במרוקו בתקופת המלחמה נשאו את חותם אישור הפרסום של הצנזור. כך לדוגמה נכתב בתחתית קצידא די היטיליר: Visa fait par le Service du Contrôlerégional des Informations .
אין לדעת אילו חלקים צונזרו, אם צונזרו, ביצירות שפורסמו. אולם ביצירה מגילת המלחמה וישראל שכתב בן צפת, הוא השאיר עקבות בפרק התשיעי וכך כתב: “הביקורת השמיטה מפה שני פסוקים”. לא נמצא כתב היד של המגילה, ולכן אין ללמוד אילו סוגיות פסלה הצנזורה.
מגילת המלחמה וישראל
(אוסף יד בן־צבי)
לעומת פרסום היצירות של הכותבים המקומיים, הצנזורה פסלה חלק מהקינה של תאומים, והיא לא יצאה לאור בשנת 1945 אלא רק בשנת 2016 . משנתו הציונית של תאומים חרגה מהנרטיב של הכותבים שפרסמו במרוקו ונחשבה לחריגה וקיצונית בשנות המלחמה. שתי הקינות הראשונות אושרו לפרסום, אך הצנזור פסל בית בקינה השלישית, אולי מפני שראה בה הסתה נגד עמי העולם, שכן צרפת השתייכה לקבוצה שהוצגה בקינה כאויב. ככל הנראה הועברה המגילה לצנזור נוסף, והוא סימן בעט אדום סימני מחיקה על שני עמודי הקינה השלישית והוסיף את החותמת REFUSE ( נדחה).
סביר להניח שהצנזור השני, הבכיר יותר, זיהה את האשמה שהטיל תאומים על משתפי הפעולה עם הגרמנים — ובמשתמע גם על משטר וישי — ואת הביטוי לשאיפות הלאומיות של העם היהודי בארץ ישראל והחליט שהם אינם ראויים לפרסום בתקופה רגישה כל כך. הרגישות נבעה מהמצב הפוליטי המיוחד של המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה בכלל ובמרוקו בתקופת הכיבוש הצרפתי בפרט. בתקופה זו שאפה צרפת לדכא תנועות לאומיות בשטחיה מפני שהן נראו כערעור של ממש על שלטונה, בעיקר לאחר היחלשותה במלחמת העולם השנייה. דומה שתאומים החליט שלא לפרסם את הקינה הואיל ולא ראה בה כל ערך ללא הקינה השלישית, שנפסלה, הקינה שבה הוכיח את אויביו ואת אחיו. ייתכן גם כי גניזתה של המגילה קשורה לעלייתו של תאומים לארץ ישראל חודשים ספורים בלבד לאחר העברתה לעיון הצנזורה. אפשר שכאשר קיבל אותה בחזרה לידיו, כבר עסק בענייני העלייה ועל כן זנח אותה.
לעומת תאומים והכותבים האחרים במרוקו שהעבירו את היצירות לאישור הצנזור, להערכתי אביטאן לא העביר את החיבורים שכתב לאישור הצנזורה. החוברות שפרסם בקזבלנקה אינן נושאות את אישור הצנזורה. נוסף על כך החוברות פורסמו בהוצאה עצמאית ללא ציון המוציא לאור או בית הדפוס שככל הנראה לא הסכימו לפרסם את זהותם ללא אישור הצנזור. בחוברת בניין העולם ובריאת אדם חדש לא צוין אף שמו של אביטאן, והיא פורסמה בעילום שם.
היצירות שנכתבו בעקבות מלחמת העולם השנייה התקבלו באופן שונה בקרב קוראי העברית במרוקו. כאמור תאומים גנז את הקינה שכתב משום שהצנזור לא אישר את פרסומה במלואה, וסביר להניח שהקוראים לא הכירו אותה. גם למרבית היצירות שכתבו יהודי מרוקו לא נמצאו עדויות על התקבלותן מלבד מגילת היטלר לפרוספר אשר חסין.
בשנה שבה פרסם את היצירה, כתב ל”ברית עברית עולמית” בתל אביב: “פה בקזבלנקה באחד עשר לנובמבר זה בבית הכנסת ברית שלום התפללנו ערבית בשירים ארץ ישראלים ואחרי הערבית קראנו המגילה. גם דברתי על הנס הגדול שאירע נו והזהרתי כל היהודים להדבק בשפה ודת וזכרו תמיד המולדת. אחרי כל זה שתו כל הנוכחים יין מתוק ויין שרף ובתקווה יוקדת ובעיניים נשואות השמימה שרנו כולנו התקווה”. (20).
סביר להניח כי הקוראים או השומעים קיבלו את נרטיב ההצלה שהציע חסין ואת דבריו על והחשיבות בדבקות בדת היהודית. אולם יש לזכור כי המגילה נפוצה בקרב בוצה מצומצמת של משכילים שקראו עברית במרוקו והוקראה בבית הכנסת שבו התפלל, וככל הנראה היא לא זכתה לתהודה רחבה במרוקו ואף לא בקזבלנקה.
לעומת חסין, אביטאן צפה כי ציבור המשכילים במרוקו יתקשה לקבל את רעיונותיו המהפכניים, ולכן פתח את בנין העולם ובריאת אדם חדש בהנחיה לקורא: “קודם קריאתו תסיר כל הרגל ודמיון ותגזור רק בשכלך אם אמת או שקר”. (21).
ואכן המשכילים אשר קראו את יצירותיו נשארו אדישים או אף התנגדו לתפיסותיו המהפכניות. אברהם דנינו, תלמידו של אביטאן, ציין במכתב שכתב לדוד בן גוריון כי אביטאן נתפס “כאיש המוזר לסביבתו ואשר ידידיו הקרובים לא השביעוהו נחת”. (22).
בכתבה שפרסם בעיתון דבר, ציין דנינו כי “אחרים חשבו שיצא מדעתו, אחרים תיארוהו כהוזה הזיות”. (23).
במכתב ששלח אביטאן ל”ברית עברית עולמית”, הוא תיאר את הקשיים שנתקל בהם כשניסה להפיץ את רעיונותיו — המקום והסביבה אשר כתבתי טורים אלה לא השפיעו עלי לכתוב עוד מזה” (24) — ונראה כי בעקבות כך חדל מלהוציא לאור במרוקו חיבורים אחרים שכתב.
לא ידוע על טקסטים שיצאו כנגד יצירותיו של אביטאן, אך ניתן לשער כי קהילת קוראי העברית בקזבלנקה התקשתה להבין או לקבל אותן. אביטאן שיקע ביצירתו רבדים פילוסופיים, וקוראים שלא היו בקיאים בעולם המושגים הפילוסופי של ימי הביניים לא יכלו להבין את בסיס הגותו. נוסף על כך, קוראים שמרניים, דתיים או מסורתיים התקשו לקבל את אחת מתפיסותיו המרכזיות שלפיה יש לאחד את שלוש הדתות המונותאיסטיות לדת אחת. זאת ועוד, הרעיון המרכזי באוטופיה שעיצב אביטאן מתבסס על יסודות גלובליים שעצם מימושם משמעו ויתור על האפשרות של מדינה יהודית בארץ ישראל. בימים שבהם פרסם אביטאן את ספריו, הגיעו הלאומיות היהודית והתנועה הציונית לשיא פריחתן במרוקו, ורעיונות שיצאו נגדן נדחקו לשולי השיח היהודי. מלבד הציונות המודרנית נראה כי תפיסותיו של אביטאן התנגשו גם עם התפיסה היהודית שלפיה במדינה עצמאית יהודית ישלוט מלך המשיח ושבימיו תהיה “יד ישראל תקיפה” וכל העולם כולו יהיה כפוף לשלטונו.
1 חיים זאב הירשברג, מארץ מבוא השמש: עם יהודי אפריקה
הצפונית בארצותיהם, ירושלים תשי”ז, עמ’ 74 .
2 אברהם הטל, “על גרמניה הנאצית בשירה העממית של יהודי
תוניסיה”, פעמים 28 )תשמ”ו(, עמ’ 130-126 .
3 מיכל שרף, מגילת היטלר בצפון אפריקה: ספרות יהודית במרוקו
ובתוניסיה על מפלת הנאצים, לוד תשמ”ח.
4 מתתיהו בן סמחון, קצידא די היטיליר, קזבלנקה, שנות ה־ 40
)השנה המדויקת אינה ידועה(. ניתן לעיין ביצירות בספרייה
הלאומית או בספריית מכון צבי בירושלים.
5 קסידא דלגיררא, רבאט, ללא שנה.
6 ניסים בן שמעון, הגדה די היטלר, רבאט 1945 לערך. לניתוח
היצירה ראו אבישי בר-אשר, “מה נשתנה הלילה הזה מליל
תראנת נוף? הגדה די היטליר ממרוקו”, פעמים 115-114
)תשס”ח(, עמ’ 196-137 .
7 נ’ דהאן, קול ברומא נשמע ביללה קול נהיא מברלין עיר מקוללה,
קזבלנקה 1943 .
8 פרוספר אשר חסין, מגילת היטלר, קזבלנקה 1944 . לניתוח
היצירה ראו אפרים חזן ורחל חיטין־משיח, “מגלת היטליר: על
הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה”,
דחק ג )תשע”ג(, עמ’ 491-472 .
9 חיים סויסא, שמחה וששון, קזבלנקה 1944 , עמ’ 93-91 .
10 יצחק הלוי, מגלת המלחמה וישראל: היסטוריה של המלחמה
משנת 1939-1945 , קזבלנקה 1945 .
11 שם, עמ’ 5.
12 שרף, מגילת היטלר בצפון אפריקה, עמ’ 19 .
13 סויסא, שמחה וששון, עמ’ 92 .
14 חזן וחיטין־משיח, “מגלת היטליר”, עמ’ 487 .
15 לטקסט המלא של הקינה ולניתוח היצירה ראו דוד גדג’, “מגילת
איכה על חורבן יהודי אירופה לרב פנחס יוסף תאומים: עיון
בקינה אשכנזית על השואה שנכתבה במרוקו”, פעמים 147-146
)תשע”ז(, עמ’ 119-79 .
16 מכלוף אביטאן, אשר האדם, קזבלנקה 1945 ; מכלוף אביטאן,
בניין העולם ובריאת אדם חדש, קזבלנקה 1947 . בשנת 2016 יצא
לאור הספר אוטופיה מקזבלנקה, ובו שני החיבורים של אביטאן
וכתב יד נוסף שלא הודפס. בספר גם מחקר על דמותו של אביטאן
ויצירותיו. ראו דוד גדג’, “אחרית דבר: שכל, אושר וסדר עולמי
חדש על פי האוטופיסט מקזבלנקה”, בתוך אוטופיה מקזבלנקה:
כתבי מכלוף אביטאן, באר שבע 2016 , עמ’ 184-139 .
17 שם, עמ’ 79-73 .
18 חזן וחיטין־משיח, “מגלת היטליר”, עמ’ 481 .
19 הלוי, מגלת המלחמה וישראל, עמוד השער.
20 פרוספר אשר חסין ל”ברית עברית עולמית”, 29 בנובמבר 1944 ,
הארכיון הציוני המרכזי, .A230/142A
21 אביטאן, אוטופיה מקזבלנקה, עמ’ 67 .אברהם דנינו לדוד בן גוריון,
8 בספטמבר 1954 , ארכיון בן גוריון, חטיבת התכתבויות, תיק
התכתבות-השלמות 4.
23 אברהם דנינו, “ההוגה מקזבלקה”, דבר, 6 בינואר 1950 , עמ’ 3.
24 מכלוף אביטאן ל”ברית עברית עולמית”, מאי 1945 , הארכיון
הציוני המרכזי
