הפיזור של יהודים בכל רחבי מרוקו הוא אספקלרייה של היהדות במרוקו. בכל כפר נידח קטן בחיק הרי האטלס הגבוה, האטלס התיכון, שולי הסהרה או הרי הריף חיו יהודים. בין שבטי הברברים, הריפים, שבטי הסרנגה או הטוארג תושבי הסהרה, דווקא באיזורי הספר הכפריים, “בלאד אל סיבה”, ארצם של בני החורין, היהודים חיו בבטחון בקרב השבטים. בחלק ניכר מהכפרים היהודים היוו רוב ולעיתים יהודי שימש כנכבד הכפר, שיח’, הדמות הסמכותית.
הטיול במרוקו הוא ליקוט פירורי הלחם, טביעות האצבעות, האתרים היהודים, החותם המזוהה עם המורשת שהשאירו אחריהם היהודים, מימד הכרחי עם ערך מוסף.
המלאח
המלאח הוא הגטו, איזור שתוחם עבור היהודים. בכל עיר וכפר המקומיים יזהו את ה’צבריות’ שלכם וישר יכוונו אתכם למלאח. ישנם ערים בהם המלאח הוא עיר עתיקה מוקפת חומה בתוך ה’מדינה’ העיר העתיקה, כדוגמת מרקש, פס ומקנס. ישנם ערים בהם המלאח הוא רובע מפולש לעיר העתיקה שהסמטאות בו נושקות ופתוחות אל סמטאות בתי המוסלמים כדוגמת תטוואן, טנג’יר, רבאט, וורזאזאת ובכל הכפרים. המלאח היהודי הראשון נוסד בפס בשנת 1438 ואחריו צמחו מלאחים בכל עיר. ישנם מספר הסברים למקור השם מלאח. הדעה הרווחת שהסחר במלח היה עיסוקם העיקרי של היהודים. דיעה נוספת שהמלאח הוקם על אדמה מלחה, שאינה ראויה לחקלאות וכך מקור השם. הסברה הביזארית ביותר מספרת שהיהודים קיבלו את המשימה להמליח את ראשי המוצאים להרוג כדי להאריך את הזמן בו ניתן להציגם למען יראו וייראו.
מוזיאונים להנצחת יהדות מרוקו
במרוקו נפתחו בשנים האחרונות בהשקעה של בית המלוכה והממשל מוזיאונים המנציחים את מורשת יהדות מרוקו.
אסאווירה, עיר דיג חשובה, מרכזית לחופי האוקינוס האטלנטי. העיר נוסדה כחלק משרשרת מצודות פורטוגזית שנועדו לשמש כנמלי עגינה בנתיבי הסחר עם אפריקה והמזרח הרחוק. העיר נקראה מוגדור, שמה שונה לאסאווירה שפירושה בערבית תמונה, שכשמה כן היא. בסוף המאה ה19 תחילת המאה ה20 חיו במלאח היהודי של מוגדור 17,000 יהודים שהיוו רוב תושבי העיר. אסאווירה נחשבת כמרכז המוזיקה של אפריקה מתקיימים בה פעמיים בשנה פסטיבלים בינלאומיים. בנובמבר פסטיבל המוזיקה האנדלוסית, מישראל מגיעים אומנים ותזמורות, יצוג חשוב ומרכזי. ביוני מתקיים פסיטיבל הגנאווה המוזיקה הצפון אפריקאית עם המקצב הסוחף בליווי כלי נגינה אותנטיים. באסאווירה חיו סוחרים אמידים שקיבלו את המעמד “תאג’ר אל סולטן”, סוחרי המלך, בידם הרשיון לסחור בין הממלכה לעולם. מבין 36 ‘סוחרי המלך’, 24 היו יהודים ממוגדור. במוגדור הקימה אשת חינוך ועשייה בשם סטלה קורוקוס, יהודיה אנגליה, שנישאה ל’סוחר המלך’. בית הספר שנקרא ‘כבוד ואומץ’ לבנות יתומות ובנות ממשפחות מעוטות יכולת בו דיברו אנגלית ולמדו לפי תוכנית הלימודים של בתי הספר הפרטיים באנגליה. בית הספר זכה לפרסי חינוך אנגליים ומודל לחיכוי כהצלחה. בית הספר הנחיל את לימודי התיאטרון ופתח את ה’תיאטרון היהודי’ הראשון של מרוקו. באסאוירה גדל אנדריי אזולאי ששימש שנים רבות, ועדיין, כיועץ בכיר למלך מרוקו חסאן השני כמו גם לבנו מוחמד השישי, המלך הנוכחי. בהשפעת אנריי נחנך בטכס מרשים בפברואר 2020 המוזיאון להנצחת מורשת היהודים שנקרא בית דכ’ירה, בית הזיכרון, אתר חובה למבקרים באסאווירה. בכניסה למוזיאון מוצגים סידור תפילה וקוראן חתומים ע”י המלך. במוזיאון תמונות המתארות את חיי היהודים בעבר, מוצגי יודאיקה, תשמישי קדושה, כתובות ובית כנסת.
ליבת הסיור באסאויירה תוקדש תמיד למקומות היהודיים, בית הכנסת וביתו של רבי חיים פינטו הגדול, בית העלמין, תלמוד התורה שכולם במלאח.
בקזבלנקה, מרכזה המסחרי של מרוקו, נפתח בשנת 1997 מוזיאון למורשת היהודים במרוקו, המזויאון נבנה במקום בו שכן במחצית המאה ה20 בית ליתומים יהודים שנוסד ע”י סליה בנג’יו, יהודיה עשירה שהקדישה את חייה להגנה על ילדים יתומים.
חשוב לציין שבשנים האחרונות ע”פ חוק, מרוקו, המדינה המוסלמית היחידה בעולם שחובה כחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר היסודיים של הממלכה לכלול פרק על מורשת היהודים במאגרב.
פס
לפס תרומה חשובה לעושר הרוחני והבלשני של העולם היהודי בכלל. דונאש בן לברנט, ייסד את תורת השורש שהיא הבסיס לדקדוק העברי. גדולי הפסיקה התורנית יצרו את חיבוריהם בעיר פס. הרמב”ם והרי”ף ר’ יצחק אלפסי. בשנת 1492 הגיעו למרוקו ע”פ מחקרים שנעשו לאחרונה בין 25,000 ל 40,000 יהודים שגורשו מספרד ולאחר מכן בשנת 1497 גם מפורטוגל. במרוקו נוצרו שתי עדות יהודיות שנבדלו במנהגיהם, פסיקתם ותרבותם. המגורשים פליטי הרנסאנס של תור הזהב לעומת המקומיים שהגיעו עוד בתקופת בית שני ולאחר מכן ע”י הרומאים במאה השלישית. אלו ואלו לא התחתנו ביניהם, לא התפללו יחד והקונפליקט העמיק את הפערים במאה ה16. במאה ה17, בפס, היעב”ץ הוציא 250 תקנות שהיו אבן דרך לאיחוד בין היהודים. התקנות היו הקוד המחייב שהסדיר את הפסיקה וסדרי החיים של היהודים במרוקו. תקנות אלו איחדו בין יהודי מרוקו. בשנת 1834 הוצאה להורג בכיכר העיר פס סליקה חגואל, נערה בת 17 שקידשה שם שמיים ברבים ומסרה את חייה לשמור על יהדותה. קיברה בבית העלמין של פס הפך לאתר עלייה לרגל, סוליקה זכתה למעמד של ‘צדקת’, תופעה נדירה. רבים זכו לישועות ונשבעים שתפילתם התקבלה בזכות ה’זיארה’, העלייה לקברה. ביקור בפס אינו שלם ללא המימד היהודי, בית הכנסת אבן דנאן, בית הכנסת של הפסיין, ביתו של הרמב”ם שנקרא בפי המקומיים ‘בית השעון’ ע”ש השעון האסטרונומי.
מרקש
בין שתי מלחמות העולם חיתה במלאח של מרקש הקהילה היהודית הגדולה ביותר בכל מרוקו, האומדנים מדברים על כ 35,000 יהודים. מרקש היתה מרכז תורני של הדרום צמחו בה רבנים גדולים שיצירתם הרוחנית העשירה את העולם היהודי דתי. בעשור האחרון בהשקעה של 20 מיליון יורו מבית המלוכה, המלאח שהיה רובע מוזנח עבר שיפוץ. בית העלמין היהודי של מרקש מתוארך למאה ה12 שהוא הגדול ביותר במרוקו, זכה לשיפוץ וחידוש, קבורים בו למעלה מ 10,000 יהודים ביניהם גדולי הרבנים שהיו ידועים בחריפותם. במלאח של מרקש נמצא בית הכנסת ‘סלאת אל עז’אמה’ בית הכנסת של מגורשי ספרד ששימש בעבר כ’שטיבלך’ המקומי, מרכז תורני, שופץ לאחרונה עם מיצגים שמנציחים את ההיסטוריה היהודית של העיר. בנוסף בהנחיית המלך ישירות שמות הרחובות של המלאח זכו לעדנה וחזר לשמות העבריים שנקרא מתקופת הזוהר היהודית.
הטיול במרוקו חייב לכלול איתו את הזווית היהודית שפותחת בפני המטייל צוהר אל תרבות יוצרת כולם רוחני תרבותי עשיר.