תטוואן

תטוואן

תטוואן

המדינה של תטוואן שוכנת במרכזה של העיר והיא הוקמה במספר שלבים, בעיקר החל בסוף המאה ה-15 ועד למאה ה-18. ייחודה של המדינה בעיר הוא באופייה האדריכלי האנדלוסי, ועל אף שהיא אחת המדינות הקטנות במרוקו, היא נחשבת לאחד המתחמים השלמים והשמורים מהשפעה זרה. המדינה שוכנת במעלה המדרון של ג’בל דרסה המטפס מהואדי צפונה, וזה הכתיב את צורתה הדומה לספרה 8. אורכו של הרובע מצפון-מערב לדרום-מזרח מגיע ל-1.1 ק”מ ורוחבו המרבי בצידו המזרחי הוא כ-750 מטר. חלקו המערבי, שבצפונו ניצבת הקסבה, צר יותר ומגיע לכ-400 מטר. ברובע שוכנים כעשרים מסגדים, וכן זאוויות (מעין מדרסה אופיינית למגרב) ומספר בתי פאר המכונים ארמונות.

אורכה של חומת העיר הוא כחמישה ק”מ וגובהה נע בין חמישה לשבעה מטרים. רוחבה של החומה משתנה – בבסיסה הוא 1.2 מטר ובחלקה העליון הוא מגיע ל-0.6 מטר בלבד, ושבעה שערים קבועים בה. למעט המינרטים במסגדים, כל המבנים נישאים עד לגובה של שלוש קומות, וחלק גדול מהרחובות ומהמעברים מקורה. מתחת לרחובות המדינה שוכנת מערכת חלוקת המים ההיסטורית של המדינה המכונה “סקונדו” (“Skundu”, עיוות של המילה הספרדית “Segundo”). מערכת זו שירתה את כל בתי העיר, מסגדיה, מרחצאותיה ומזרקותיה משך מאות שנים וניצלה את המבנה הטופוגרפי של הרובע.

במרכזה של המדינה משתרעת כיכר חסן השני (Place Hassan II), המהווה את הקשר בינה לבין האנסאנצ’ה, העיר החדשה שממערב לה. הכיכר המשמשת כמקום מפגש, ובצידה המזרחי שוכן הארמון המלכותי שהוקם במאה ה-17 וחודש במאה ה-20. מדרום לכיכר חסן השני שוכן המלאח ההיסטורי, ובו פועל כיום שוק לפירות מיובשים. בסמוך ממזרח לארמון משתרע רובע השווקים הניצבים בשורה מדרום לצפון, ובהם שוק הזהב, שוק הבדים, שוק הפשפשים, שוק התכשיטים, שוק העור ושוק הנגרים.

צמוד לארמון ניצב השער העיקרי אל המדינה – “באב א-רואח” (Bab er-Ruah – “שער הרוחות”), וזה מוביל לאחד מרחובותיו הראשיים של הרובע, המסתיים בצדו המזרחי בשער אל-אוכלה (Bab el Okla). בחזית השער, הנחשב לאחד משעריו היפים והחשובים של הרובע, ניצבת מזרקה עם עיטורים קליגרפים. עוד צמודים אליו “המוזיאון לאתנוגרפיה ולאמנות מרוקאית” ו”בית הספר לאמנות“. “המוזיאון לאתנוגרפיה ולאמנות מרוקאית” (Musée Ethnografique et d’art Marocaine) שוכן באחד מביצוריה של החומה ותותחיו המקוריים עדיין ניצבים בגנו. המוזיאון מציג תכשיטים, בגדים, כלי נגינה וכלי בית מסורתיים וכן שמלות חתונה יהודיות. “בית הספר לאמנות מסורתית” (École d’artisanat) הוא בית ספר לבנים העוסק בהוראת אומנויות מסורתיות, כגון עיבוד אמאיל וריקוע כלי נחושת. בבית הספר שהוקם ב-1928 לומדים כארבעים תלמידים.