מקנס, העיר שהיתה בכל השנים בתחרות על יוקרה מול פס. כלל המפתח “קנאת סופרים תרבה חכמה”, קנאה שהובילה לשאיפה למצויינות בכדי להוביל בכל מרוקו ככלל ומול פס בפרט את עולם הרבנות והרוח.

העיר נוסדה במאה ה-10 ונקראת על שם השבט שייסד אותה “מֶקְנָסָה” שמשמעותה לוחם. מקנאס היא אחת מארבע ערים קיסריות, שימשה כבירתו של מולאי איסמעיל. העיר תחומה מדרום ע”י שולי רכס האטלס ומצפון ע”י הרי הריף. העיר נחלקת לשניים. חלק אחד כולל את העיר העתיקה והקיסרית ומנגד, השני כולל את וייל נובל – העיר החדשה. נהר ואדי בופקראן, הזורם בתווך, הוא התוחם את חצאיה. בפריפריה של העיר עמקים פוריים בהם החקלאות היא מקור הפרנסה. המחוז של מקנאס הוא מספקי התוצרת החקלאית הגדולה ביותר במרוקו ומכאן צמחה מקנאס כמרכז סחר. בתחילת המאה ה-20, עם תחילתה של תקופת הפרוטקטורט, הצבא הצרפתי התמקם במקנאס כמרכז שליטה, רבים מתושבי מקנאס ובייחוד היהודים היו נותני שירות ותומכי הצבא הצרפתי.
יהדות מקנאס העמידה דורות של רבנים, גדולי הדור, ענקי רוח מרוקו, משוררים, מדענים, הוגי דעות, השושלות הידועות משאש, ברדוגו, אלקובי וטולדנו. מקנאס נודעה כמרכז רוחני פורה ונקראה בפי המקומיים “ירושלים הקטנה”. הקהילה הפעילה ארגונים וולונטריים: “גומלי חסדים”, “ביקור חולים”, “חברה קדישא”, “אם הבנים”, “מתן בסתר”, “עזרת נישואין” ועוד. ההכנסות לפעילות הקהילתית היו ממיסוי השחיטה ועל כל סחורה שנמכרה בשכונת היהודים. הרב הופקד על התחום הדתי, השיח’ התמנה בידי הרשות ועל-דעת הקהילה. בשנת 1902 נוסד בעיר בית הספר הראשון של כי”ח, אליאנס, שפעל לצד רשת “אם הבנים”.
יהודי מקנאס הם המושא לבדיחה בכל רחבי מרוקו. אם על פאס הסופרלטיבים היו של יותר, במקנס המוטיב המרכזי הוא פחות. כל שם עצם מקבל סיומת של הקטנה. בשפה שמצמקת את המימד של הלב הרחב המרוקאי למיניאטורה. יהודי מרוקו מתייגים את המקנאסים כאמידים-קמצנים.

אתרים חשובים:

שער באב אל מנצור (היפה במרוקו) המוביל אל העיר הקיסרית.  העיר הקיסרית נבנתה בהשראת ארמון וורסאי. הכינוי של מקנס ‘וורסאי של אפריקה’ הוקנה לה ע”ש העיר הקיסרית. במרכז העיר הקיסרית כיכר ללה אאודה, מסביב אולם קבלת השגרירים-קובת אל חייטין, כלא הנוצרים, המוזליאום של איסמעיל, הארמון דאר אל מחז’ן (שבנייתו לא הושלמה), מאגרי המים, הבריכות, אסמי התבואה והאורוות שנועדו להכיל 12,000 סוסים.

מוזיאון דאר ג’מאי. תצוגה מתחלפת של אומנות ותרבות מרוקאית

אבני דרך בהיסטוריה של מקנאס

1063 העיר נוסדה בידי שושלת אלמורביד
תחילת המאה ה-12 בוצרה
1150 תחילת שושלת אלמוואחדין
1244 תקופת המרינים תחילתה של הקהילה היהודית
1350 נוסדה מדרסת בו ענאניה
1672-1727 מולאי איסמעיל הופך אותה לבירת הממלכה, העיר הקיסרית ובה הארמון, האורוות, מאגרי מים, מזרקות כולם בסגנון ארכיטקטוני אנדלוסי מורי. העיר הוקפה חומה שאורכה 40 ק”מ ו-20 שערים. יוסף מימרן הפך ליועץ הסולטאן, בנו אברהם המשיך כיועץ בכיר וכדיפלומט מתאם בין בית המלוכה ובין השגרירים של המדינות
1679 הוקם המלאח שריכז את היהודים
אחרי תקופת מולאי איסמעיל העיר ירדה מגדולתה כשהבירה עברה למרקש
1728 פרעות ופרוגרום כנגד היהודים 180 נהרגו
1755 רעידת אדמה פגעה בעיר
1790 תקופת הסולטאן זיד, היהודים במצב הקשה ביותר. מנושלים מרכוש ומגורשים, מסים הוטלו ורבים נהרגו על קידוש השם
1911 היו פורגרומים כנגד היהודים, רבים נרצחו
1912 הצרפתים קבעו במקנאס את הבסיס הצבאי המרכזי
1925 הוקם המלאח החדש שאליו עברו לכור עשירי העם
1947 מפקד בעיר נמנו 15,482 יהודים בעיר

https://www.youtube.com/watch?v=Ljy0oSaXUq4