371 ק”מ מקזבלנקה זמן נסיעה 4 וחצי שעות

185 ק”מ ממרקש זמן נסיעה שעתיים ו45.

א-צאווירה  בשפה המקומית משמעותה התמונה. ואכן העיר קיבלה את שמה תודות לנוף הגלוייתי כיאה לעיר “אוקיאנוס אטלנטית” טיפוסית. אולם, מעבר לזה, יש בה בא-צאווירה משהו נוסף שייחודי רק לה. זו עיר המהווה גשר מוזיקלי. ה-רגאי, הבלוז, הראפ , מוסיקת הטראנס של הגנאווה, כולם מתנקזים אליה. החלוצה היא המוסיקה האנדלוסית  (תוצר מלהיב של מוסיקה ערבית קלאסית, נוצרית והשפעות ברבריות) ששועטת בדהרה על הכביש המהיר לאצאווירה,  העיר שמנציחה את המוזיקה האנדלוסית. נדבך חשוב במוזיקה האנדלוסית יובא על ידי יהודים מגורשי ספרד שהטמיעו אותה בפיוטים והנחילו אותה כמורשת עם אדפטציה מקומית. תזמורות כחול לבן אנדלוסיות רבות משתתפות בפסטיבל השנתי, כאורחי כבוד. על כביש החוף מגיעה בקבריולט עם גג פתוח המוזיקה השעבית העממית עם שלל  השפעות: מצריות, עירקיות, אלג’יראיות, אבל בשביל המרוקאים הכל דיאלנה (שלנו). המוסיקה השעבית מאומצת כמוזיקה השלטת במיין סטרים. על הדרך שחוצה את הסהרה והאטלס וככל הנראה את כל יבשת אפריקה לאורכה ולרוחבה מגיעה הקלאסיקה של הגנאווה. מקצב אפריקאי, שבמרוקו מתרכך לצפונבוניות אפריקאית. בגנאווה ההומאז’ הוא כפול: מחד, השפעות עתיקות מהתקופה הפרה אסלאמית ומאידך טביעות אצבעות ברורות של המסדר הצופי-מוסלמי. בפסטיבל השנתי העיר מארחת את המיקרוקוסמוס של המיטב של מרוקו. צומת אליו מתנקזים להקות ומשתתפים מכל העולם  עם ייצוג בולט לישראל, ממנה מגיעים אומנים שהפכו לנכס צאן ברזל של הפסטיבל: נטע אלקיים, ריימונד אבוקסיס, האנדלוסית אשדוד\אשקלון\ירושלים.

 ב DNA של א-צאויירה טבוע משהו יהודי למרות שלא נותרו בה כמעט יהודים. העיר שבתקופה מסוימת מרבית תושביה היו יהודים, הייתה עיר מסחר מרכזית במרוקו. היהודים ששלטו בשפות פורטוגזית, ספרדית ואנגלית במאות 16-18 , הפכו לסוחרים, מתווכים ומתורגמנים. במאה ה-19 היהודים היו קונסולים וסוחרי המלך,  מה שהקנה להם מעמד ובעיקר חשיפה לעולם המערבי. בית הספר היהודי אנגלי המערבי הראשון במרוקו שנקרא “כבוד ואומץ”, נפתח במוגדור בשנת 1885 על ידי סטלה קורקוס שהיתה אשת חינוך, פעילת ציבור ופילנטרופית. השפה המדוברת בו הייתה אנגלית והחומר הנלמד עמד בסטנדרטים אנגלים גבוהים. בית ספר זה הפך למודל לחיקוי ושוכפל לרשת אליאנס של כי”ח. בקרב יהודי מרוקו בכלל  ובקרב יהודי מוגדור בפרט, העיר נתפשת כעיר מוקפת הילה, הילתו של הרב חיים פינטו, שנולד בשנת 1748 באגדיר ונפטר ב1845 בשיבה  מופלגת במוגדור. הוא היה מקובל רואה נסתרות, עילוי בתורה שכתב חיבורים בהלכה והיה קשוב לצורכי הקהילה ולעניי העיר.

אחד הדברים שאפיינו את תושבי העיר הוא הפתיחות לקידמה ויוזמה כלכלית.  העיר עיצבה מנהיגים בעלי שיעור קומה שמילאו תפקידים דיפלומטיים. אחד מהם הוא  היועץ למלך מרוקו אנדריי אזולאי.

בינואר 2020 נחנך על ידי המלך מוזיאון יהודי בית ד’כירה ( בית הזיכרון) בהשקעה של 1.5 מיליון דולר. המוזאון מנציח את מורשת היהודים והדו קיום. בכניסה למוזיאון, מוצגים יחדיו הקוראן וספר תורה.