Login

Lost your password?
Don't have an account? Sign Up
מרקש בהייה

המסע למרוקו מחזור לו מנפח נובמבר 19

יום ראשון 10.11

מוצאש מפגש בנתבג עמוסים לעייפה ממריאים לפריז בדרכנו ליעד הנכסף מרוקו. לאחר נחיתת ביניים עם אנרגיות של לילה לבן אפילו חזני עדיין לא מצליח להניע אותנו מותשים תפילת שחרית אור לגויים. טיסה לעיר האדומה פנינת הדרום. נחיתה בשדה התעופה מנרה שגם הציניקנים מתפעלים מהאריכטקטורה, הניקיון והתפעול. שלומי כחלק מהנמכת ציפיות מכין אותנו לשעתיים סבל שבעזרת יורואים מקצרים פזם פלאים וגם ככל הנראה לאבישי מספר שנים. שעה וכולנו בחוץ. כרגיל בהתחלה כולם מנהלים שעה וחצי סביב הזנב וודקה הרמת כוסית לברכה והצלחה. קפיץ התכנון של נסיעת מרוקו שנטען 13 חודשים באנרגיה קינטית של ציפייה והכנות שמשתחררת בנהמה של 5 לנד קרוזרים אימתניים בלי טיפת דלק. מתדלקים והגזבר שוב מזיע לא מצליח להשתלט על ההוצאות הלא צפויות. נוסעים שעתיים וחצי הנופים קשים לעיכול משתנים תכופות טיזינג לבאות. בלילה מגיעים מתים לריאד ליד דימנאת, כפר שבעבר חצי מתושביו יהודים. רפי נכנס למטבח לתפוס פיקוד בשרו חידודין חידודין מהשמות ששלומי עושה בקציצות של רחלי. מתקתקים ארוחת ערב צנועה, אבל את הערב המחייה מחיה ונס תחיית המתים קורם עור על לו הצדיקים. כטוב ליבנו בערק הבעלים של הריאד קולט את דיויד עם בקבוק ערק ובשביל “מי החיים” דיויד החבר הטוב ביותר שלו. כולם תופסים ראש והשמחה משחררת מטבעות לשון ששנים במדרשייה לא הוכרו. יואב הופך ל”גמבו טיירה” ומעכשיו זה הקוד שלו בנדב”ר. לילה טוב בציפייה למה שהמדינה המוזרה הזאת מכינה לנו

יום שני 11.11

הבוקר יקיצה כמעט טבעית (לנעלי המדריך המיתולוגי “גדי” נכנס ניצן בטבעיות) תפילת שחרית בלובי. הצדיקים משתדלים לומר “ברך עלינו תן טל ומטר” בחטף, כעוברי דרכים. ארוחת בוקר בפיקוח המשגיח ה”אומנותי” יוני. 8:30 לאחר איחור אופנתי מתבקש עם הנץ יוצאים למסע היומי כשמזג האויר מאיר לנו פנים. בלי טל”ת, מתחילים את הבוקר בסמוך לריאד שישנו בו. Imi Nifri. כל החברים שלא הבינו עד היום את המושג “דמיון מזרחי” קיבלו תצוגת תכלית מדהימה ומרהיבה. רגלית משאירים אבק בשבילי העיזים יורדים במדרגות תלולות לקניון שבקירותיו תצורות שהטבע חרץ באומנות מעוררת התפעלות. ה”מדריך” ש”התנדב” לתמוך בחבורה הגריאטרית שמגלה גמישות גבולית עם שאריות חמצן של נשימה עצמונית, מראה לנו בקירות איך פניו של חאפז אל אסד ניבטות אלינו, חקוק טבעי בסלע כאילו מוטבע על שטר סורי משומש. המבט חשדני על הישראלים שחצו את גבול הטעם הטוב מבלי להביא מעט מימי הכינרת לשכשך בהם רגליו. לי אישית זה יותר מזכיר את פניו של זוהר “שוד החשוד” מהמדרשייה. קצת הסברים על ההיסטוריה והמדריך שלומי מבין שהצוות בלי ריטאלין ו2 דקות של חסד ריכוז הם סחיטת הלימון. מצלמים את מפת אפריקה ואמריקה הלטינית שניבטים בחללים שיוצר הקניון. הסמרטפונים לא מצליחים לסנכרן בין הגוגל maps מפות\תמונות. תוואי הנוף משתנה ורצף הכפרים אינסופי. מנסים להבין מה שם המקום אבל מסתבר שכל מקבץ של 2 בתים הוא כפר עם שם אחר. ממשיכים וכל עיקול מראה יפה ממשנהו. מנסים להעביר לחיישנים את מה שהעין רואה עם הצלחה מוגבלת. עוצרים בבית של שלוחים (לא חבדניקים) מקומיים לתה וכיבוד מסורתי. חולצים נעליים ומבינים מהיכן ההשראה של מזרוני החלל המתכווננים. מוזיקה מרוקאית שמחה, מעניין רק שהמקומיים לא מכירים את המוזיקה המרוקאית כחול\לבן. אבישי וגדי פותחים בתחרות ריקודי בטן סוחפים הבחירה קשה ביניהם אבל היצבענו בשקט בבעל המאה. המהות של ריקודי בטן מפקססים על איבר מסויים בגוף המנצח…. שירותים בול פגיעה, מי פספס….? מאיצים היום קצר והדרך ארוכה. עמק האושר ait bougamez מתחרים עם המקומיים מי יותר מאושר. עוברי האורח שלקחו פסק זמן משיגרה קפיטליסטית שוחקת או המקומיים שחיים בפשטות מאות שנים. יורדים לנהיגת שטח שמציפה אדרנלין במנהיג הבלתי מעורער (למרות שבעיני ירון הוא די “מעורער”) אבל העובדות והבייבי פייס של דיויד מנצחים. הפיסול של העצים האנדמים שהופכים בלחיצת מסך לדוגמני הז’ורנל שלנו. עצירה לקפה בכפר חושות ב no where מתארחים בבקתת אבנים ובוץ והשאלה שכולם תמהים ממה המקומיים שיושבים באפס מעשה מתפרנסים. והשאלה השנייה המטרידה מתי יגמר ליוני שלא מפסיק לצלם אומנותית, ספק תמונות ספק פוסטרים, הזיכרון בסלולרי. אחרי צהרים של השף דיויד פרנקל (המותג המקורי לא החיקוי) מדושני פסטרמה ממשיכים ל Ahansal zawya כפר עם מבצר ציורי. בהמשך קתדרל צוק שולחן מרשים עצום, תמונה על קנבס שתפאר כל משרד. אחרי שהעיניים שבעות משפע מראות האטלס. שעה וחצי בדרך לא דרך מסולעת בהרים ועכשיו הגיע תורו של הגב. הקבוצה נחלקה ל 2 חלק שבאו עם רקע פתלוגי של בעיות עמוד שדרה והשאר מעכשיו בטוח יבינו שדיסקים הם לא מקור מוזיקה ערכאית. אחרי 13 שעות נסיעה בדרך לא דרך המלון עם מזרון הקש נשמע כמו גן העדן המיוחל.

יום שלישי 12.11

הבוקר החל בחדשות מדאיגות מהבית. נוהל שגרתי שחרית, ארוחת בוקר וחיפוש אחרי שי שנרדם ולא התעורר. עוברים בין החדרים ובדרך מעירים תיירים עוברי אורח אופנוענים מגרמניה שנמצאים במסע. אם הם לא אנטישמים יש מצב שהפכנו אותם לאנטישמים. ניצן החליט שהם צריכים לקום לשחרית להשלים מניין ועכשיו בחיפושים אחרי שי שוב העירו אותם. יוצאים אל שרעפי השחר והקור מקפיא. חי הצדיקים נחלקים ל 2 סיעות. סיעת לירון חולצה שחורה לובשי הקצר הנצחיים שגם בשלג חם להם. ואלה שתמיד קר להם עם מעיל וצ’וקו. יוצאים לאגמים קסומים המספרים את גרסת רומאו ויוליה במרוקאית. הסיבה לפסטיבל הכלולות של אימילשיל. האגמים איסלי (הגבר) ותיסליט (האשה) מאגר דמעות האהבה. סדרת צילומים סביב האגם והרחפן באויר בהתחלה קר לו לנפנף בכנפיו, חימום קצר של דיויד והשמים הם כבר לא הגבול. מורידים הנדברקס, גז דרך הכפר אגדל. יואב, הממושמע היחידי מחלק עטים לילדים שעטים על הגיפים לבקש גם בום בום (בתרגום סימולטנית ממתקקים) עוצרים בקצה ואדי. איברהים המדריך מעדכן 10 דקות טיול. רו”ח בלום הבין שבזמן אפריקה 10 דקות זאת סדרה הנדסית עם פרבולה. עלייה תלולה על מצוקים ומסתבר שלא למדנו אמש כלום מהעיזים על הטכניקה של טיפוס על שיפוע מצוק צד חד. למעלה במרומי הואדי קשת שער לשמים, שעוצרת את נשמתנו תרתי משמע. הקשת נקראת taryamt המדריך שר בברברית והאקו ההד חוזר אלינו בתרגום סימולטני. סורת פתיחה ישירות דרך השער לשמים. הפרופסור נותן סקירה על האיסלאם. ברור לחיים שלא משנה מה הפסיכומטרי, ממוצע בגרות עם או בלי פקטור. לא יבוא אף אחד מה”חי” בשערי הקמפוס שלו. מדרשיסטים חסרי תקנה עם a.d.h.d מתקדם. הפסקת תה שרים בתימנית כשיוני על הטאר גדי מדרבק. המקומיים מתווכחים ביניהם מנסים להבין את הקשר הדיכוטומי של הקבוצה עם הדינוזאורים ששרידיהם נמצאו במקום. נסיעה בהרים מעבר אלפיני חוצה את רכס האטלס טיזין ענו לצד השביל תהום שבתחתיתה עמק הדאדס. בית הלל ובית שמאי לראשונה מסכימים שהנופים הם היפים ביותר עד כה. הגראנד קניון מקולורדו מחוויר לעומת דדי הדאדס. עוברים דרך קניון הדאדס והנופים שוב מבקשים צילומים ועוד גלויות לרזומה. מעניין שאף אחד לא חשב על קונוטציית קניון\שופינג, רק גברים בלי נשים המשוואה פשוטה יותר. המשך יומן המסע היומי. עוצרים לסיישן צילומי רנטגן “המוח של האטלס”. מנסים לבדוק מה iq של המוח אין תמימות דעים. האומנותי שבחבורה, יוני, מבין שכל צילום ונסיון להעביר את הטבע למימד החיישן נדון לכישלון. אגב “מדד יוני” מודד הצלחה יומית בכמות הקלקות והשיאים נשברים כל יום. טכניקת הפנורמה מותחת תמונות לקצוות ימין שמאל גישור יצירתי שהפוליטיקה בארץ יכולה רק להתקנא. העייפות נותנת את אותותיה ומתחילים לאבד אחד את השני קצת התברברות ופנינו לאנטי אטלס שעה וחצי עד מקום הלינה הבא טאזרין.

יום רביעי 13.11

הבוקר מתחיל בשגרה של עוד עוד יום לכבוש את מרוקו. הסהרה לפנינו וחולות הדיונה שבדרך כלל צמאים למים ממתינים ל’חי’. הגזבר מתחיל לגלות סימנים של פרפור חדרים כשהתקציב שלו שבהתחלה נשאב בקשית הופכת לצינור 4 צול (רק חזני יבין זאת). ירון קם עם גירודים משמיכת הסקביאס וכולנו מודאגים מהסימנים המוקדמים. חוצים מישורים אינסופיים תכסית הנוף משתנה למדברי והגיפים שועטים על הכבישים 150 קמש להקדים להגיע למדבר. מגיעים לדלתא שפך ואדי “אמין וואסיף’ שליווה אותנו מטזרין. מימיננו עמק הדרע מקורם של משפחת דרעי. בין העמק לספסופה לא מבינים על השדרוג של דרעי לביזנס קלאס. גם איש התעופה המעופף יואב לא מתיר את הקשר. ירון לא מבין למה הוא לא נשאר כאן. היגענו לזגורה נווה מדבר המדריך שלנו מנווט אותנו לחנות ‘בכיכר המדינה’ כולם מחפשים את ניקול ראידמן ופדני אבל מוצאים בחנות הבוטיק רק שרידי אומנות יהודית עתיקה מרשימה, סממנים של קהילה שחייה כאן. התחנה הבאה זאוויה תאמגרוט הסיור ב”חיידר” מוסלמי אוטנטי מוזיאון מוסלמי עם כתבי קוראן ואסטרונומיה עתיקים. יש מי שזה מזכיר לו מורי תימני. יורדים אל קסבה עתיקה מחימר מתחת לאדמה, מסתבר שכשבחוץ 45 מעלות כאן מזגן הטורנדו היעיל ביותר. מפעל אוטנטי לקרמיקה לומדים על התהליך של החימר מהבוץ לכלים. כאן מגיעה טבילת האש של הקבוצה בניהול משא ומתן. כשהמקומיים שמחים אנחנו מבינים שאת מתווה השלום עם הפלסטינים עדיף להשאיר לא בידנו. כששלומי משכנע את כולם שפורים עבר לחשוון וברומא התנהג כברברי, רובנו מצטיידים בביגוד של שבט הטוארג אנשי הסהרה. כמעט משאירים את יוני ונוסעים, הוא נראה הדוגמן הכי מקומי ואוטנטי בתחפושת, יותר מכולם. מניעים ויוצאים לכבוש את הסהרה. מניעים ויוצאים לכבוש את הסהרה. הנשים חושבות ששלחו גברים, אבות סבים וכאן הטעות. 18 מתבגרים שתקועים בטווח גילאים שבין sweet sixteen שה’בוגרים’ ביניהם בגיל טסט. במגרש היצירה של בורא עולם מוצאים את מגרש המשחקים. ארגז החול של הסהרה מציף שובבות ילדותיות. שלושת השריונרים דיויד ירון ומוריס בתרגיל פלוגה מסתערים על מטרות פאטה מורגנה משאירים אבק לאיברהים המדריך. חסרים רק שפיצים בולטים בחישורי הגלגלים כדי לשחזר את סצינת המרוץ מהסרט בן חור. אין לכם סיכוי למצוא בתמונת המחזור את צארלס הסטון, השם העברי שלו ירון חזני (דומים קופי). בערב מגיעים למאהל במדבר, מתמקמים ויוצאים לשחק בחול. דיויד שועט על הדיונות בסלאלומים שעוצרים את נשמתנו. הגיפים נתקעים בדיונות מתחפרים, החילוץ של הגיפים מעסיק את דיויד ואיברהים כשאנחנו מטפסים רגלית לפסגת הדיונות לראות שקיעה. מה רבו מעשיך השם. ארוחת ערב מתובלת בחול מדבר שמחליף את המלח. לידנו מאהל של תיירים אירופאים שצוות הוואי מקומי משעשע, במאהל שלנו תו אחד של מוזיקה והחבורה העליזה פוצחים במחול שסוחף את המקומיים להצטרף. מצאו את ההבדלים. יושבים סביב המדורה ותקווה היתה משלמת הון לראות את גדי הדוגמן מצ’זבט(שמשום מה המדבר לא החליף את השעווה להסיר שערות מרגליו המסוקסות).

יום חמישי 14.11

שגרת בוקר. זריחה בסהרה היא מכחולו של בורא עולם. הצבעים בשמים מכסים מנעד רחב, ספקטרום של צבעים. הסהרה הופכת ל’מנהרת הזמן’ הסדרה המיתולוגית שגדלנו עליה. למגינת ליבו של הפרופסור להיסטוריה במקום לחזור לנקודות זמן היסטוריות חוזרים לגן הילדים. נשים יקרות שלחתם סבים שמעכשיו לא יתחמקו מלשחק עם הנכדים בארגז החול. יש הוכחות שהם מיומנים. שועטים על דיונות ‘קיר המוות’. אפילו אבישי ושי מתקשים לאזן את מרכז הכובד של הגיפים. פנצ’ר והגנרל (דיויד) ביחד עם איברהים זוחלים מתחת לרכב. השריונרים ירון ודיויד מחליפים בוגי. ממשיכים לפלאטו מישור וכאן בודקים את קצה גבול היכולת של הגיפים. דוושות הגז נדבקות לרצפה מתעדים 160 קמש במישור המדברי. רוקדים עם הגיפים ובלי הגיפים במחול של פאטה מורגנה. אחד מהגיפים אובד לנו במדבר (אני משאיר לנשים את הניחוש מי היה בגיפ) אין קליטה אבל גם הסהרה הגדולה לא תוכל להעלים את ה’חי’ נמצאה האבדה ובא לדוד גואל. יוצאים מהסהרה לתדלוק ומילוי אויר חזרה בגלגלים. צהרים בבקתת בוץ אוכל טפל. המרוקאים שבחבורה עושים קולות של שטיח מאובדן ערכו של המותג אוכל מרוקאי. לא ברור אם המשקה הדלוח הוא תה או קפה. קונים זעפרן בקילוגרמים ומתווכחים מה שווה יותר הגיפ או תכולת הזעפרן. פנינו אל עיר הסרטים ווארזאזאת. שבוע שאנחנו חיים בסרט הגיע הזמן לקחת חלק בסרט ולא רק תפאורה.

יום שישי 15.11בוקר שגרתי השמש בלום מחפש להשלים את המניין, לראשונה כולם ישנו כמו תינוקת אחרי 4 לילות בתנאים קשים. מניעים את הגיפים ויוצאים לדרך אלף הקאסבות כפרי בוץ ומצודות עתיקות שחלקם שימש כתפאורה לסרטים. עוצרים לתצפית על קסבת איית בן חדו היכן שצולמו הסרטים גלדיאטור והמומיה. מהקור הלא צפוי כולנו חנוטים כמו מומיות. המצלמות מתקתקות כשכולם מתפעמים מהיופי האוטנטי. ממשיכים בדרך לא דרך והנופים שובי לב. כולם ללא יוצא מהכלל נמסים מהקסבות. ממשיכים לקסבת הגלאווים היפה ביותר, עוצרים לסיור. הקסבה שימשה את המושל המחוזי כתחנת גבייה של מכס. בפנים אולמות אירוח מרשימים אריכטקטורה אנדלוסית מורית במיטבה. אבישי מבקש לא לכבות בשום עצירה את הגיפים. במשמרת שלו אף גיפ לא יוחזר עם טיפת דלק. ננהג על אדים עד מרכש. עוצרים בחנות מפעל של מוצרי ארגן, קוסמטיקה ושמן לתיבול. במעבר האטלס הגבוה טיזי אן טישקי (מעבר הרועים) נתקעים שעתיים וחצי על הכביש מפולת סלעים מהרחבת הכביש פותחים שולחן או מדוייק יותר פאב כוססים ציפורנים תולשים שערות, שמש בטיזי דום וירח בעמק מרכש. מגיעים עם הלשון בחוץ חלום החמאם מתאייד. שבת שלום חוויות משבת יועלו לאחר צאת השבת.

 

16.11 שבת קודש

המלכה יורדת עלינו. היגענו למלון חצי שעה לפני כניסת שבת יש נסים במרוקו. התארגנות חפוזה יציאה לבית הכנסת בית א-ל לתפילת ערבית. שלומי מתברבר קצת בניווט. מגיעים באיחור קל. החזן שלנו גדי מתפלל עם נעימות מבית אחינו האשכנזים ושלומי אחוז פלצות על חילול הקודש. החלום לבוא למרוקו לשמוע תפילות מבית אבא מתפוגג. לאחר התפילה הולכים לבית של אוחיון. בבית 60 אורחים ארוחה יהודית מרוקאית כיד מלך מרוקו. שירי שבת עונג שבת עד 11 בלילה. הולכים ליכר האבודים גמע אל פנה לנשום את ליבה הפועם של מרכש שנמצא ריק מתמיד. חוזרים לשינה בחדרים המפוארים במיטות האפיריון הנוחות. נשים יקרות את התמונות של בתי המלון העלובים בכפרים דאגו לשלוח לכם שתראו כמה סובלים הצדיקים את המלון המפואר שדאגתי להם לפינאלה במרכש לא שולחים מעניין למה….? בבוקר הליכה של 45 דקות למלאח הרובע היהודי. לאורך כל הדרך המקומיים מברכים אותנו בברכת בוקר טוב. מרחבה ביקום (ברוכים הבאים). ניצן מופתע משני דברים האחד איך זיהו אותנו מייד כיהודים למרות בגדי ההסוואה ולמרות נסיון ההיטמעות. גרוהר נראה כמו איברהים מכיכר העיר תאומים זהים שהופרדו בלידתם . הינו נאיבים לחשוב שנצליח להטעות את המקומיים חדי העין. והשנייה ההרגשה הטובה שכולם מברכים לשלום, ברוחב לב. יש לנו מה ללמוד מהגויים המרוקאים, בארץ לא זוכים לברכות מעוברי אורח. תפילת שחרית בבית כנסת של מגורשי ספרד. סלאת אל עזמא כולנו היתרגשנו להתפלל בבית כנסת שקירותיו ספגו במשך 500 שנה תפילות ולימוד תורה. החתן מוריס שזאת שבת הבר מצווה שלו עלה לתורה בפיוטים ושירה. הרב רפי גאון פרס את טליתו עלינו וכולנו הסתופפנו בצל כנפיו בברכת הכוהנים. יעקב, הלוי שבחבורה פייט את ברכות התורה. לאחר התפילה מבית הכנסת סיור מודרך להיכרות עם המלאח. הליכה של שעה ורבע לביתו של אוחיון דרך כיכר האבודים. נחשי הקוברה נרתעים מהקדושה של קבוצת הצדיקים. אצל אוחיון סעודת שבת כיד המלך. אפופים שכינה של הסכינה (חמין), מבינים שבית יהודי מרוקאי בלי סכינה כמו מלך בלא מדינה. הפייטנים בלאיש, רפי וגדי מנעימים בשירי שבת. מיקס מוזר play list שאף מוזיקאי לא היה מחבר. שירי שבת של אחינו האשכנזים מעורבים עם פייטנות. אוחיון הטרחן מפליא בסיפורים שאינם נגמרים. גמורים מעייפות ועונג השבת שהתאייד עם שנצ, פנינו לבית הכסת למנחה. מנוחה ערבית הבדלה ויוצאים לקרוע את העיר. אוהבים את מרוקו בגדול ומרוקו כדרכה מחזירה לנו שבעתיים בענק. שבוע טוב.

יום ראשון 17.11לאחר שגרת בוקר יצאנו במיניבוס תיירים לסיור של תיירים. מסתבר שהחברים לא ה type cast הקלאסי של תיירים. לא ממש יודעים מה לעשות באוטובוס, היו כאלו שחשבו שעדיין צריך לרכוש כרטיסייה לאוטובוס שמאז המדרשייה כף דרכם לא דרכה בכלי הרכב המוזר. פתחנו את הבוקר בגני מז’וראל, כחול המז’וראל הייחודי בשילוב הצמחייה הטרופית הירוקה עם נגיעות צהוב עמוק בשילוב צינת הבוקר לא הפשירו את הישנונים. בגן המפואר ביתו וקברו של מעצב העל איב סאן לורן. נושק לגן מגדל בו צרציל הזמין את רוזוולט 1943 לראות את השקיעה היפה בעולם, שם גובשה האסטרטגיה של הפלישה במלחמת העולם השנייה מבצע אוברלוד. על מלחמה לא החלטנו, אבל עשינו שלום בהחלטה על היעד הבא… משם לקברי הסעידים ‘זיארה’ השתטחות, לא עשינו על קברי הרשעים. הפתיל הקצר של החבורה התזזיתית לא עמד בתור המשתרך בעצלתיים. הגזבר אחוז פלצות על עלות הכניסה שירדה לטמיון. מבקרים בבית מרקחת טבעוני, מוסלמית מקומית עם עברית עילגת מסבירה לנו, בהומור שיווקי אגרסיבי, על מגוון התרופות הטבעיות, תבלינים וקוסמטיקה. תמונת הרמבם ואזכור הרמבם כרוקח הבית של התרופות עושה קסמים בקהל השבוי. נוסעים מנוסים כמו ה’יח” נופלים קורבן לספק show ספק עקיצה תיירותית. מפאת צנעת הפרט לא נשתף את הנשים מה היתה התרופה שעוררה הכי הרבה עניין. ביקור בשוק המלאח ורכש של מלאי תבלינים שכמעט לאף אחד אין מושג מה עושים איתם. בצהרים ביקרנו בארמון הישן הבהיה ‘רחוב בלפור’ של ראש הממשלה המקומי עד לפני 150 שנים. מסתבר שלאותו ראיס היתה אשה מועדפת בהיה שמה. לצידה היו 3 נשים חוקיות ועוד 24 פילגשים. נסינו להבין איך היה השיבוץ החודשי, תדירות התשומי. הקבוצה נחלקה ל 2. חלקם קנאו והיתרה לא הבינו איך אפשר להכיל יותר מאשה אחת. העצוב המרהיב של הארמון בסגנון אנדלוסי מורי מוסלמי לא ממש עניין את חי הצדיקים. נושא הפילגשים הפך למוקד העניין. אחר הצהרים בורסת עיבוד העורות. צחנה עזה קידמה את פנינו שגם עלי הנענע לא הפיגה. שלב ראשון בבורות סיד שלב שני בבורות לשלשת ושלב הצביעה. הצוות המקומי חי בתת תנאים וכולנו תמהנו איזה פרפיום יכול להכהות מעוקצו של הריח. משם התפזרנו בשוק כולם ללא יוצא מהכלל הביעו עניין (סהדי במרומים) לקנות לנשים לוק הורס התלבטנו ארוכות על outfit בשילובים שלא משתלבים שאף הערבים המקומיים לא יכלו להכיל. אף אחד לא ידע מה לקנות כדי לקלוע לטעם. גברים גברים….מעניין מה היה בסיטואציה הפוכה. בערב יצאנו לסעוד יחד ערב אחרון במסעדה הכשרה היחידה במרכש הרמת כוסית ברכות. חזרה למלון חידון קהות מהווי המדרשייה וסרטי הבורקס. מי שחשב על המיקס או שאכל הרבה בורקסים במדרשייה או שראה בהווי המדרשייה סוג של סרט בורקס. מחר פנינו לרבאט עייפים ומותשים. שלב ההוכחות של מרוקו הסתיים מחר טיעוני הסיכום וגזר הדין.

יום אחרון שני 18.11.

השכמה מוקדמת התארגנות, פרידה מהמלון ויציאה לדרך שמגמת פנינו לרבאט. בדרך צינת הבוקר חודרת לעצמות, באיזור קזבלנקה מתחיל גשם טורדני שלא עוזב אותנו לאורך היום עד החזרה לשדה התעופה. 4 שעות נסיעה ממרכש מגיעים לרבאט. בדרך מקבלים מידע והרצאות משלומי והפרופסור היימס, על ההיסטוריה של יהדות מרוקו והאיסלאם. ברבאט נפרדים מגדי שחובר לבן דוד שמעולם לא פגש. לאחר כשעה חוזר עם חיוך מאוזן לאוזן. אבודים בראבט ללא מדריך מקומי שהבריז ברגע האחרון. ההובלה עוברת ליוני ואנחנו ממפים את האטרקציות המעניינות אותנו. מ3 יוצא אחד, את ‘חי’ הנסיכים הארמון לא ממש מעניין. ממשיכים למוזיליאום בו קבורים 2 המלכים האחרונים שמשלו במרוקו מאז עצמאותה. מוחמד החמישי וחסן השני ( הסבא והאבא של המלך הנוכחי) מוזיליאום מרשים יפהיפה עם פאר הארכיטקטורה המרוקאית במיטבה. מצטרפים לאמירת תהילים יחד עם החניך התורן שקורא את הקוראן על קברם של המלכים 24/7. הגשם הטורדני מאלץ לחשב מסלול מחדש. נפרדים מרבט לעיר הלבנה קאזה-בלנקה, אף לא אחד מבין מה הקשר בין השם לעיר. שעתיים שוטטות בעיר שהיא המרכז המסחרי של מרוקו ופחות מוקד תיירותי. השוק של קאזה מחוויר ליד מרכש קטן אבל מצליח להוציא מאיתנו את הג’ננה של מרוקו. כל מה שקנינו במרכש יקר יותר מקאזה. מתקפלים לשדה התעופה, בדרך הבימאי ירון מפיק סרט סיכום מדובב של כולם. ללא טלפרונטר זה קשה. אבל כולם ללא יוצא מן בכלל מסכמים את אחד הטיולים המוצלחים ברזומה. חוויה שמכה חזק בכל 5 החושים, המראות, הריחות, הטעמים, הצלילים והמגע של מרוקו כולם ליוו אותנו עד הקצה ומעבר. הליברליות של המקומיים, קבלת הפנים החמימה, הקוטביות הפתיעו את צפיותינו לעומת התדמית בתת המודע. תם ולא נשלם, האחריות והמשימה הושלמו, להחזיר את כולם לחיק משפחותיהם בריאים בגופם לא בטוח שבנפשם. היעד הבא זה הדבר שהכי מעניין את החבורה, ארמניה, אוזבקיסטן מה שיצא יצא, בטוח שכולם יהיו מרוצים. אחרי סף הגירוי של מרוקו יהיה קשה לעמוד בציפיות.